המבט השני - נוסעים וברבארים בספרות | ז'ן סובלן

ספרו של ז'ן סובלן "המבט השני - נוסעים וברבארים בספרות" ראה אור בעברית בהוצאת כרמל בחודש נובמבר 2008. סובלן מציג בפנינו אוסף מסות מרתק ורחב יריעה. הנוסע אותו מלווה סובלן אינו דמות אחת, אך קיים קו מנחה העובר כחוט השני בין כל שנים-עשר הנוסעים: תשוקה להכיר את ה"אחר", הברבארי, השונה. להלן המבוא מתוך הספר.

מבוא
אני כותב על אודות איש ומבקש להתחקות אחר הלך מחשבתו, בנסיבות מסוימות שעליהן עוד ארחיב את הדיבור. בשלב זה אני מנסה למקם אותו, להגדיר אותו ולתת בו קווי אופי שנחוצים למטרותיי.

אני מביט בו כשהוא מטפס במעלה ההר בחבל ארץ לא נודעת. זהו נוסע. הסיבות שהניעו אותו לעזוב את ביתו החם והנעים נדונו בספרות אינספור פעמים: ייתכן שנטש מולדת שהתנכרה לו, אפשר שמאס באפרוריות חייו, או אולי קץ פשוט בשיעמום שאפף אותו. אין זה משנה באיזו תקופה אני פוגש בו - הנוסע שלי הוא בן כל זמן.

גם מטרת נסיעתו אינה חשובה כשלעצמה: הוא עשוי להיות סוחר או חייל, בוטנאי או לוכד עבדים. הוא יכול לנסוע לבד או בלוויית אחרים. אני נכון לקבלו בין אם נעה מאחוריו שיירה קולנית, ססגונית ומצחינה של מאה וחמישים גמלים; בין אם הוא חייל בחיל הרגלים של צבא כובש שעל מחלקתו הוטל לשים קץ לסכסוך בין תושבים ילידים; ובין אם הוא משרת הסוחב עמו כַּן ציור וקופסת צבעי מים.

כשהוא מגיע לפסגה, האיש שלי מסמן לאנשיו לעצור. להסתתר, להתבונן. במרחק כמה מאות מטרים הוא מגלה כפר או מחנה. זוהי שעת יקיצה, הכלבים מייללים, נשים הולכות אל הבאר, עשן מיתמר.

עלי לציין כאן כמה תכונות באיש שלי, שהעיקרית בהן היא הכוח. החלש, פושט היד והקבצן אינם מעניינים אותי. הללו יכולים לדדות להם לעבר האוהלים, לעמוד כעניים בפתח ולהתחנן למים או ללחם: היינו הך הוא לדידי אם יקבילו את פניהם בחיוך או במקל, ומה הם ילמדו מקבלת פנים זו.

אני מדבר על אודות איש חזק שאֶאֱצֹל עליו ביטחון עצמי ואמונות מוצקות. הביטחון הזה נאצל עליו משום שאין הוא חושש מפני בני העם הנגלֶה לו. אין לו ספק ביכולתו להכניעם אם רק יעלה מלפניו הרצון. הוא חמוש, למשל, בשריון ארד המגן עליו מפני האבנים והאַלות, או ברובה אַרְקֶבּוּז כנגד רומחיהם, ואולי באקדח של האדון קוֹלְט, עם תוף של שישה כדורים, או במקלע מסוג "מקסים". וגם אם ייתפס, למרות כל אלה, וייעקד אל הגרדום להתענות למוות בייסורים, יחושו עד מהרה אחרים לנקום את דמו בטבח איום ומזוויע. דגל ספינתו, או הדרכון הבריטי שלו, ואולי ידם הארוכה של המלכים הקתולים, משמשים לו מגן. אין בו פחד.

ואשר לאמונותיו המוצקות, אלה נוסכות בו ביטחון ומחזקות אותו ממש כמו פלוגה של לִגיון. הוא מודע בכל עת לעליונותו על האנשים שבהם הוא מתבונן. עוצמת האש כמובן עומדת לרשותו, אך כך גם התרבות; אורח החיים; האופן שבו הוא ממלא את זמנו; מבנה הכלכלה וחוסנה בחברה שממנה הוא בא; והרעיונות, בעיקר הרעיונות. אלה הנוגעים לבן אנוש וגורמים לו לסגוד לאלים, או לאל או לזכויות האדם. עלובי הנפש שם, בבקתות הקש, אינם מבינים בכל אלה דבר וחצי דבר.

לאמִתו של דבר, יכול להיות שהנוסע שלי בא ללמדם את שנבצר מהם לדעת: דמוקרטיה; אמונת אמת; את התחכום שבנטילת הלוואה, ואפילו כיצד ללטש שסתומים. הוא עשוי בסופו של דבר להיעשות מדריך, יועץ, מיסיונר שימיר אותם על דתם. שכן הבוז שהוא רוחש להם אינו מוֹנע ממנו לעשות נפשות בקרבם, הוא אינו פוגם בתשוקה לחלוק עמם את אמונותיו המוצקות, בתנאי כמובן שההטפה תהיה למען תהילת האין-קץ של האל; לתהילתו של המלך הנוצרי האדוק; לתהילת נִסֵי הפרוקונסול הרומי או - במחילה - לתהילת הארגון הלא-ממשלתי שהוא מייצג.

הוא משולל כל פחד וחדור בתחושת עליונות, ועל כן שונה עד מאוד משגריר קַרולינגי בחצר בבגדד או מסוחר ונציאני שבא לבקר אצל החאן הגדול. הללו חשים בבוז שמארחיהם בעצמם רוחשים להם, ומשלימים בהיחבא עם פחיתותם אל נוכח הפלאים הנגלים לעיניהם. אף שהם מרתקים במובנים רבים, אין מקומם בחיבור זה, שבו עסקינן באדם המשוכנע בעליונותו המוחלטת על פני האנשים שהוא מגלה.

בטוח בעצמו, אפוא, הוא מאותת למלוויו ויורד עמם אל הכפר. הוא ידבר אל המנהיגים, וייתכן שיילחם בהם. או אולי יֵצא חלף זאת לצוד עמם או לרקוד בחגיגותיהם. שם ישתה עמם משקאות דלוחים ומחליאים כאות לידידותו. מאוחר יותר (מי יודע?) יישא לאישה אחת מנערותיהם, אולי אפילו שתיים. הוא יחקוק בזיכרונו את כל מה שיראה סביבו וילמד להכיר את האנשים האלה על אורחותיהם המוזרים, ולעתים אף הנִקלים: את האחרים, או כפי שמכנים אותם מאז היוונים, את ה"בַּרבּארים".

ואז, יום אחד, אולי יתעורר בו דבר מה, דבר מה הטבוע עמוק מאוד בגֶנים שלו. הבזק מחשבה שילבש צורה של רעיון תמוה, ויגורש חיש קל אך ישוב ויוצת מחדש, יטריד אותו בתחילה ולבסוף ישוב להדריך את מנוחתו: ואולי הברבארים הם כמונו? כמובן לא חזקים, חרוצים, פיקחים או מעודנים כמונו, ואף על פי כן יש בם איכויות שלפחות בחלקן הונחלו להם על ידי אבות-אבותינו - יעידו על כך כתבי הקודש - בעוד שאת האיכויות האחרות שלהם, אלה המקוריות, היינו נוטלים לנו בשמחה.

דעתו של הנוסע שלי מסוכסכת עליו. כשיצא לדרך חשב שיבקר אצל הקופים, והנה הוא מוצא בני-בלי-תרבות אכזריים ומגלה בהם מעלות לא מוכרות או כאלה שנשכחו מלב בני ארצו. וזהו בדיוק הדבר שמעניין אותי. אותו רגע של ספק, שבו נפער הסדק הראשון והצר בחומת היהירות של בעל השׂררה.

שכן הגילוי הזה מעורר בנוסע תגובה קשה של זעזוע, ולא בכדי. מרגע שגילה כי האחרים ניחנו בסגולות שנעדרות בו ובבני ארצו, הופכת עליונותם המוחלטת לעליונות יחסית שניתן לקעקע ולהטיל בה ספק. הודאה בעליונותו של האחר כמוה כהכרה בכך שהחברה בארץ שממנה באת איננה מושלמת ועונה תמיד על ציפיותיך: וכאן טמון זרע המהפך. לעומת זאת, אם תזהה אצל הברבארי סגולה שהייתה בעבר קיימת בך, כמו למשל הסתפקות במועט או איפוק או רגש כבוד, הרי זה כביכול פתחת חלון אל עברך שלך והכרת בכך שמהלך ההיסטוריה נע בכיוון שאיננו בהכרח הכיוון הרצוי. אחרי ככלות הכול, זוהי שלילת ההנחה שתמיד היה נוח לדבוק בה, בדבר מצוינותו של גזעך אתה.

אין זה אפוא המבט הראשון על האחר שמעניין אותי, שכן רק בוז מהול בחשש יש בו. אולם המבט השני עשוי לעתים - רק לעתים - להצית את הספק שיוליד, אולי, הערצה ורַחֲשי כבוד.

רק לעתים נדירות יחסית ניכסה לעצמה הספרות את אותו רגע של ספק. מוצאים לו זכר בחיבוריהם של כמה מסופרי העת העתיקה, ובחטף אפשר להבחין בו גם אצל כמה נוסעים מוסלמים, אך עד תקופת ההשכלה הוא נדיר ביותר, או כמעט ואינו קיים, במערב הנוצרי. המיסיונריות הקתולית חסמה את הדרך בפני אנשי המצפוּן, או לכל הפחות שיתקה את קולמוּסם של הסופרים. המַאוּרים נתפשים ככופרים בני-מוות; האסיאתים - חסידים ערמומיים של דתות עתיקות יומין אשר מוטב ורצוי להחזיר בתשובה; האפריקנים - עבדים שאחרי הטבלתם לנצרות ינוצלו עד תום. אשר לפראי האדם המאכלסים את העולם החדש, הללו הם ילדי האלוהים שנשבו באמונה פגאנית ילדותית ודינם מיתה. אין איש חולק על כך שהם ניחנו במעלות, אך שום בר-דעת לא ישווה את אורח חייהם לזה של המאמינים. לַס קאסַס, פרנסיסקו ויטוריה ועוד אנשי דת למכביר מכל המסדרים הנוצריים שסייעו לאינדיאנים, לא הטילו ספק ולו לרגע בעליונותם הם. הם פעלו מתוך אהבת אדם, מתוך תחושה דתית, או פשוט מתוך ציות לצוויו של הכס הקדוש - צווים שלא השתמעו לשני פנים.

יהיה עלינו להמתין דור אחד, לדורו של מוֹנטֵן, כדי להבחין בסימן השאלה הראשון. בבסיס הגותו עומד המיתוס של "הפרא האציל". הוגי הדעות בני המאה השמונה-עשרה אימצו רעיון זה תוך שהוסיפו לו רעיון חדש שקנה לו אחיזה - רעיון האושר - ועיבדו אותו, לצרכים פוליטיים, לתת-קבוצות שונות. טיעוניהם מעוררי המחלוקת אינם עולים בקנה אחד עם מטרתי. אני מבקש לנתח את ההיבטים הספרותיים של הרגע שבו הספק מתגנב ללבו של בן התרבות בשעה שהוא פוגש את הברבארי.

חיבור זה מציג כמה מן ההיבטים הללו. כפי שניווכח, המקרים שונים מאוד זה מזה, שהרי זמנים משתנים ובני אדם נבדלים זה מזה. לא תמיד אותם ערכים של האחר מפתיעים אותנו לטובה. כל אחד מן הסופרים שיִדּוֹנו בחיבור זה נושא עמו בבואו אל הברבארים מטען כבד של דעות קדומות או כוונות פרטיות. לעתים קרובות הסופר שמח לגלות אצל האחר את המעלות החביבות עליו או טיעונים התומכים בתחושותיו. הזהות היוונית היא המכוונת את ההתבוננות של הרודוטוס בסקיתים. התפוררות המידות הטובות הרומיות מכוונת את זו של טאקיטוס בגרמניה . מונטֵן מוצא אצל הפראים את הראיות שביקש וסקוט מגלה בהם את עקבות העבר, שהיה אופנתי בזמנו. התשוקה לאישה העצמאית והאֵימה מפניה שולטות במֶרימֶה, בעוד שלדידו של הצייר פְרוֹמנטַן הצבע הוא חזות הכול: שיגיונותינוּ האישיים מסייעים לנו בהערכת האחר, וטוב שכך.

בחירת הטקסטים, שנובעת מניסיון חיים בקריאה ובהגות, היא כמובן אישית ומשקפת את טעמי האישי, אך גם, לא אכחד, את חסכי הידע שלי. אני סמוך ובטוח, או נכון יותר יהיה לומר מקווה, שיימצאו קוראים שיִמְחוּ: כיצד זה העז בנואלותו מחבר הספר להשמיט בבורוּת שכזו סופר זה או אחר? מוזמנים אם כן המוחים לשנס מותניים ולהשלים את חיבורי, שכן ספר זה פתוח לכול.

המבט השני - נוסעים וברבארים בספרות מאת ז'ן סובלן בהוצאת כרמל ובסיוע משרד התרבות של צרפת, מצרפתית: דינה ברכה, עיצוב עטיפה: צפורה שוורץ, 199 עמודים.

ז'ן סובלן הוא סופר ומסאי צרפתי שהרבה לטייל בעולם לאחר סיום לימודיו ובילה פרקי זמן ממושכים בארצות הברית, באיי הבהאמה, במקסיקו, בארגנטינה, בברזיל ולאחר מכן בספרד. במקביל לכתיבתו הספרותית ייצג מ-1970 קונצרן כלכלי ברזילאי. בשנת 1992 פרש מעסקיו והתמסר לספרות. בין השאר שימש כמבקר ספרותי ב- l’Express וב- Monde des livres. בזמנו הפנוי הוא יורה למטרה בחץ וקשת ודואג לחסרי הבית ברובע ה-18 בפריס.



סמיוטיקה | ספרים | רמקולים | מיקרוטופינג | זכות הילד לכבוד | רמות | הוצאות לאור |

ספרים
ספרים חדשים