ארץ פרומה | כריסטיאן קראכט | חנן אלשטיין

דרכו של "ארץ פרומה" במרחבי הספרות הכתובה בגרמנית לא היתה בתחילה סוגה בשושנים. אמנם עם פרסומו ב-1995 זכה רומן הביכורים של כריסטיאן קראכט לתהודה גדולה בכלי התקשורת ושִמעו הגיע לקהלים רחבים, אבל התגובות עליו היו מעורבות ורק מיעוטן אוהדות. רבות מהביקורות היו ספקניות ושליליות, ומקצתן גם קטלניות: הן הציגו אותו כטקסט חסר ערך ספרותי או תרבותי, הלוקה בשטחיות מוחלטת. הן לעגו לו, גם במילות גנאי חריפות (כמו "פלצנות ריאקציונרית"), וכינו אותו "דוקומנטריזם בלתי נסבל", תיאור רדוד של מסע רווי משטמה בעולם חלול של צעירים רודפי תענוגות, משועממים ומשעממים. הן הוקיעו את גיבורו הצעיר והעשיר של הרומן, מספר עלום שם בגוף ראשון, כדמות פשטנית, אדישה ונטולת עמוד שדרה מוסרי, שמתמסרת לחומרנות חובקת כול; והן ראו בספר, במְספר ובסופר השתקפות לריקנות פנימית האופיינית לאורח חיים המושתת על סולם ערכים של תרבות צריכה מוחצנת.

ארץ פרומה והספרותפופ: על עמקותה של השטחיות מאת חנן אלשטיין.

העלמה | איוו אנדריץ' | דינה קטן בן-ציון

העלמה, אחד משלושת הרומנים שבשנת 1961 זיכו את המספר היוגוסלבי איוו אנדריץ'
(1975-1892) בפרס נובל, הוא רומן היסטורי, חברתי ופסיכולוגי שעלילתו מתרחשת בסראייבו ובבלגרד בעשורים הראשונים למאה העשרים. גיבורת הרומן היא צעירה המאוימת מנעוריה על ידי שבועת אמונים לאביה, שמביאה אותה להכרעות אבסורדיות. בפגיעותה מכמירת הלב היא מתבצרת במנגנון נפשי הרסני וטרגי. לקריאת הפרק הראשון: פרק א

מתוך הספר אחרית הדבר מאת דינה קטן בן-ציון.

אבדות | לאה גולדברג | גדעון טיקוצקי

במחצית השנייה של שנות ה-30 (1937) שקדה לאה גולדברג על כתיבת רומן רחב יריעה ששמו "אבדות" או "מוקדש לאנטוניה". אחדים מפרקיו פורסמו בכתבי עת ובעיתונים בני הזמן אולם לבסוף בחרה שלא להוציאו לאור. הרומן נמצא בעזבונה של לאה גולדברג ומובא בזאת לראשונה בשלמותו בפני הקוראים. ערך, הוסיף הערות ואחרית דבר לספר: גדעון טיקוצקי. ההערות מסייעות להבנת הקשריו התרבותיים והתקופתיים של הרומן, מתוך תפישה שהיצירה נועדה מלכתחילה להיות רומן היסטורי-חברתי. לקריאת הפרק הראשון: אנטוניה

מתוך הספר קטע מתוך אחרית הדבר לרומן הגנוז מאת גדעון טיקוצקי.

קולנוע דרום | על נשים וגבולות | יעל מונק

"קולנוע דרום: כתיבה ביקורתית" רואה אור בעקבות פסטיבל קולנוע דרום המתקיים השנה בפעם השמינית. הפסטיבל אינו רק רק חגיגה עבור המשתתפים בו אלא גם דיון נוקב, דיון באמצעות קולנוע מן הארץ ומן העולם. יוצריו מבקשים לחקור דרכו את החיים שלנו בארץ הזו, בחבל הארץ הזה הדרומי, החשוף והקשה. הקולנוע שהם מביאים מספר לנו סיפור ומציג לנו תמונת מראה עכשווית. על פי תמונת המראה הזאת אותה שעת החסד שחיים גורי כותב עליה בספרו עיבל נדמית רחוקה מאד. ואף עלפי כן: “...אז השכוחים והאבודים יהיו לרצויים / ולא יוסיפו לצער אותם ויימצא להם מקום. / אז האלום ישוב להישמע והנסתר יואר להראות”. שורותיו של גורי מספרות את הופעתן של דמויות שלא הכרנו ואת כניסתן למרכז הבמה, והן רלוונטיות גם לסרטי פסטיבל קולנוע דרום 2009 המספרים אף הם את כניסתם של גיבורים מהשוליים אל המרכז.

מתוך הספר בחרנו להביא בפניכם את מאמרה של יעל מונק: על נשים וגבולות,
על סרטן של ענת אבן ועדה אושפיז: "אסורות".

עתון 77, מי מפחד מוירג'יניות

"עתון 77, מי מפחד מוירג'יניות" בעריכת תמר משמר הוא גליון מיוחד של עתון 77 בפורמט של ספר: על מה כותבות נשים בישראל של ראשית המאה ה-21, מה מעסיק אותן בחיים וביצירה, עד כמה יצירתן מכילה יסודות ביקורתיים ביחס לתרבות הגברית השלטת.

מטרת גיליון זה של עתון 77 היא כפולה: לפתוח את המושגים "כתיבה נשית" ו"כתיבת נשים" לדיון ממשי. בו-בזמן - לבדוק את הפעולה של המונחים הללו בשדה, ולהציג תמונת מצאי כלשהי, נאמנה גם אם חלקית, של כתיבת הנשים: לראות על מה כותבות נשים בישראל של ראשית המאה ה- 21 , מה מעסיק אותן בחיים וביצירה, ותוך כדי כך לבחון עד כמה יצירתן מכילה יסודות ביקורתיים ביחס לתרבות הגברית השלטת.

מתוך הגליון הרצאתה של יהודית קציר, אשר ניתנה בשלמותה במסגרת הסדרה "דיוקנה של האמנית כאשה צעירה", כסופרת אורחת באוניברסיטת תל-אביב, 2006

אמן הסיפור הקצר | סימפוזיון

"אמן הסיפור הקצר" כך מכנים את אדם טהר-זהב. אחרי שפירסם חמישה קובצי סיפורים קצרים, נואש מכתיבת רומן וננטש על-ידי האישה היחידה שאהב, הוא רוצה יותר.

בזכות ספריו הראשונים הוא עדיין סופר ידוע, אבל קוראיו מתמעטים, חיי האהבה שלו תקועים, והגרוע מכל - סיפורים קצרים יצאו מהאופנה, ואפילו הוא עצמו כמר במתקשה להסתפק בהם. אדם ממשיך לחפש את הרומן הגדול - אהבה, או ספר, מה שיבוא קודם. אבל איפה לחפש?

המצב מעולם לא נראה מייאש יותר. מתהילת העבר נותרו רק שיירים בצורת הזמנה להרצות בחטיבת ביניים, האהובה שנטשה הפכה לכותבת רומנים מצליחה, ובמוסף החג מתפרסם מאמר קטלני על יצירתו. כשהוא פוגש חוקרת ספרות צעירה וכריזמטית ומתאהב בה, נראה שמזלו עשוי להשתנות. האם היא תצליח לחלץ אותו מהמשבר? האם נזכה לקרוא סיפורים קצרים חדשים שלו, ואולי אפילו רומן ראשון פרי עטו?

יום שני על שירה ורוק | ניסים קלדרון

ספרו של ניסים קלדרון יום שני על שירה ורוק אחרי יונה וולך ראה אור בחודש ספטמבר השנה בהוצאת מכון הקשרים בשיתוף הוצאת דביר. זה הוא ספר על חלומות: על חלומות תרבותיים גדולים ועל חלומות פרטיים, על חלומות שנסדקו או התנפצו ועל חלומות שהתגלו כסיוטים - אם משום שהתגשמו ואם משום שלא התגשמו - וגם על חלומות שעדיין מקננים מתחת לפני השטח המפוכחים-עד-אימה של התרבות הישראלית. אנו מביאים כאן מתוך הספר את הפרק השלישי: החדר של יונה וולך.

יונה וולך | צפרירה לידובסקי כהן

ספרה של צפרירה לידובסקי כהן, שחררי את חרצובות לשונך אישה, הוא מחקר ביקורתי מרשים בהיקפו ובעומקו, הסוקר את שירת וולך בהקשרה של השירה העברית בעת החדשה, מתאר את התפתחותה ומעריך את הישגיה. לדעת החוקרת, וולך היא ממבשריה של המהפכה הפוסט-מודרניסטית בשירה העברית, בהיותה חותרת תחת הנחות היסוד של החברה האנושית ומוסכמותיה ומפרקת אותן מנשקן. לפניכם הפרק הראשון מתוך הספר המכיל סיכום קצר של חיי יונה וולך, סוקר את התפתחות יצירתה, ובוחן מחקרים קודמים של שירתה.